אם תרצי אין זו אגדה 

מאז שהנסיכה נטלי זוכרת את עצמה היא הייתה נסיכה. תמיד יפה, תמיד עדינה, מחכה שמה שהבטיחו לה יגיע. הנסיכה נטלי לא הייתה עצלנית, גם לא פחדנית, היא פשוט עשתה מה שידעה לעשות, מה שחנכו אותה לעשות, היא הייתה נ ס י כ ה.

עמוק- עמוק בפנים משהו הפריע לנסיכה. מה? היא לא ממש ידעה לומר. הכול היה די בסדר ובכל זאת חסר משהו. היה לה נסיך, ולשניהם היו בן ובת נסיכים לעתיד, טירה יפה ואוכל בשפע. ובכל זאת הנסיכה נטלי לא הייתה לגמרי מאושרת.

השנים עברו והנסיכה נטלי הפכה מלכה. וגם באותם ימים, כשהכול נראה בסדר, המלכה נטלי, עמוק- עמוק בפנים הרגישה שחסר לה משהו. וגם אז, לא ממש ידעה מה.

יום אחד הלך הנסיך, הלך ולא חזר. הנסיכה נטלי שהפכה מלכה לא ידעה מה לעשות בלי הנסיך- מלך שלה. הוא היה- היא, והיא הייתה בזכות מה שהיה לשניהם. בפעם הראשונה נאלצה הנסיכה לחשוב על... עצמה, לקום בבוקר ולהסתכל על... עצמה. היא, שתמיד הסתכלה על הנסיך שלה, על הילדים שלהם, וברגעים אחרים על האימא המלכה- הגדולה שלה הסתובבה אובדת עצות. מה אני רוצה? מה לעשות? ואיך? ועם מי? ו... מליון שאלות צצו במוחה הקודח של הנסיכה- מלכה נטלי עד שהרגישה שהיא הולכת לאיבוד.

יום אחד, החליטה לצאת לחופשה. הגיע קרקס לעיר והנסיכה נטלי חשבה שתיהנה בו. תפשה יוזמה והגיעה להופעה. בכניסה ראתה אותה בעלת הקרקס וחייכה. באותו רגע צעק מישהו "חסרה לנו נסיכה למופע"... ומאי- שם נשמע קולה הלוחש של הנסיכה נטלי "קחו אותי, אני נסיכה"... בעלת הקרקס חייכה ואמרה "כן, אני רואה... הלבוש, הנימוסים, השקט, העדינות, את בהחלט נסיכה... אבל אמרי לי ביתי, האם את מאושרת?, ואילו יכולת, האם היית בוחרת שוב להיות נסיכה"?...הנסיכה נטלי חייכה, כפי שרק נסיכות אמיתיות יודעות לחייך ושמה פעמיה למקום מושבה.

את הופעת הקרקס לא ממש ראתה, שכן בדמיונה הפליגה למחוזות רחוקים, מקום שם הייתה לא נסיכה אלא..........................................................................................................................................................................................................................

הנסיכה נטלי נזכרה בדברי בעלת הקרקס והחליטה, שמוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. בהחלט היו לה ימים ושנים נסיכותיות מהנות. בפעם הראשונה הנסיכה נטלי הבינה שאף שילמה מחיר עבורן, וכן, היא רוצה להיות מישהי אחרת.

ההופעה הסתיימה. הנסיכה נטלי יצאה מאוהל הקרקס ושמה פעמיה אל הטירה. ביציאה ראתה את בעלת הקרקס, מחייכת אליה ואומרת "אני מזכירה לך יקירתי, שלמסע שלך מותר לך ואף כדאי לך לקחת עימך כמה חלקים מהנסיכה, במיוחד את אלו שעשויים להועיל לך בדרכך החדשה...חלקים אחרים שאינם מועילים לך את יכולה להשאיר אצלי, יש לי כאן תיבה מיוחדת בה אני שומרת אוצרות של נסיכות רבות... הן יודעות שהן יכולות לבוא ולקבל חזרה את האוצרות, בכל רגע, ואני חייבת לומר לך, שעד היום בכל 4329 שנות קיומי לא חזרה אף נסיכה... שיהיה גם לך בהצלחה במסע ואל תהססי לחזור בכל רגע שתרצי....

בכל אחת מאיתנו מסתתרת נסיכה. הנסיכה, יפה וענוגה ככל שתהיה, איננה יותר מאשר תמונה יפה בתוך בית. היא זו שעוצרת אותך, היא זו שמונעת ממך להפוך את החלומות למציאות. היא זו שנותנת את הכוח לאחר במקום לעצמך. היא זו שגורמת לך לשלם במחיר החיים, החים שלך, בעבור ההיזקקות, התלות, החולשה וחוסר היכולת לעשות. הנסיכה לא מאמינה בך, אני כן.

אז נסיכה יקרה שלי, מתי את יוצאת לדרך?
על אלו יתרונות שלך את מסתמכת?
מה את לוקחת לדרך, ומה לא?
איך תהפכי חסרונות וחולשות שלך ליתרונות?
לאן את רוצה להגיע?
ומי יעזור לך?

יש הרבה מנהלות קרקס טובות בדרך... מרגע שאת מתחילה את המסע המיוחד שלך, אני מבטיחה לך נסיכתי שתפגשי אותן בכל צומת.

הנסיכה נטלי ©* שירית בן- ישראל *
כל הזכויות שמורות
ממקום של אהבה ופרגון לנשים * 19.1.04